שושנה דמארי, כלת פרס ישראל ואחת ממלכות הזמר העברי, נחשבת עד היום לדמות צבעונית במיוחד בשדה המוזיקה הישראלית. דמארי, ילידת תימן, שגדלה בראשון לציון, החלה את דרכה בתיאטרון “לי לה לו" והמשיכה לקריירת סולו מצליחה שהניבה קלאסיקות רבות (“כלניות", “צריך לצלצל פעמיים", “אור", “לשיר איתך", “הורה ממטרה", “מגדלור", “שני שושנים") וגם חצתה את גבולות ישראל אל הבמות הגדולות בעולם. ב-2006 הלכה דמארי לעולמה, בגיל 82.
היום (ראשון) משיק מוזאון ראשון לציון את התערוכה החדשה “שושנה – אגדה ישראלית", החושפת כ-200 פריטים נדירים מעיזבונה הפרטי של הזמרת הגדולה. יונה שפירא, אוצרת המוזאון והתערוכה, מביאה כאן את הסיפורים שמאחורי כמה מהמוצגים המופיעים בתערוכה.
התערוכה “שושנה – אגדה ישראלית" תוצג במוזאון ראשון לציון, ברחוב אחד העם 1, בכל ימי השבוע (בשישי-שבת בהרשמה מראש באתר המוזאון).
ברכה מיפה ירקוני לשושנה דמארי, 1987
“יפה ירקוני ושושנה דמארי זה סיפור מורכב. נכון שהייתה תחרות ביניהן, ובמכתב הזה אפשר לראות סוג של רמיזה לכך. הן היו בסוג של ‘מלחמה’, אבל מתברר שברבות השנים הייתה ביניהן גם מערכת יחסים יפה. מכתב זה נשלח לשושנה על ידי יפה בצירוף זר שושנים, לאחר ששושנה קיבלה פרס מפעל חיים מטעם אמ"י. כשהן התבגרו, נרקמה ביניהן סוג של ידידות, והן אפילו הקליטו יחד כמה דואטים. כשבעלה של יפה נפטר, שושנה הגיעה לבקר אותה והביאה לה משהו לאכול. הן למדו בסופו של דבר להעריך זו את זו ולהתיידד".
צילום נדיר של שושנה דמארי ובתה, נאוה בשמי, 1950
“שושנה התנהלה בצורה פרפקציוניסטית בכל דבר שהיא עשתה: בקריירה, במשפחה ובבית. בשל הופעותיה הרבות בחו"ל היא נעדרה מהבית לתקופות ארוכות, ועיקר הקשר בינה ובין בתה היה דרך מכתבים. שושנה הייתה רחוקה בנסיעות מבתה ומבעלה, שלמה בשמי, אבל הייתה גם מלאת געגועים ואהבה, וכל הזמן דאגה לבת שלה. התמונה הזו, שצולמה כשנאוה הייתה בת 7, תופסת אותן ברגע יפה. זו תמונה די מבוימת כיוון ששושנה לא ידעה לקרוא תווים, ובתמונה היא מראה לנאוה את התווים. נאוה ידעה לקרוא תווים, הייתה מוזיקלית, שרה וציירה".
השמלות המפוארות של שושנה דמארי, 1974-1960
“כששושנה התחילה את דרכה האמנותית בתיאטרון ‘לי לה לו’ בשנות ה-40, היא לבשה מה שהלבישו אותה בתיאטרון. בשנות ה-50, כששושנה התחילה לנסוע לארצות הברית, היא התחילה לעצב לעצמה את השמלות ולגבש סגנון תיאטרלי עם אלמנטים מזרחיים ותכשיטים תימניים. הסטיילינג הזה היה אחד הדברים שהפכו אותה לסמל. היא הבינה את העוצמה של הבגד, ועל אף שהייתה אישה קטנה, על הבמה היא נראתה ענקית הודות ללבוש הייחודי".
כרזת הסרט “באין מולדת", לפני הבכורה האמריקאית שלו, 1959
“בשנת 1956 ביים נורי חביב את הסרט הדרמטי ‘באין מולדת’, הסרט הצבעוני הראשון בישראל, ובחר בשושנה דמארי לככב בתפקיד הראשי. זה היה הסרט העלילתי הראשון והאחרון בכיכובה של שושנה, שגם שרה בו כמה שירים. בשנת 1959 הופץ הסרט בארצות הברית, וכדי לשווק אותו בצורה שתהיה אטרקטיבית לאמריקאים, הוחלט לקרוא לו ‘Hatikva’ (‘התקווה’). הסרט לא הצליח לכבוש את אמריקה, אבל הפוסטר נשאר אצלנו".
דף התווים המקורי של השיר “כלניות" עם הקדשה אישית ממלחין השיר, משה וילנסקי, 1946
“’כלניות’, ששושנה ביצעה לראשונה ב-1945 על בימת תיאטרון ‘לי לה לו’, היה שיר הפריצה שכתבו עבורה נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. על הדפס של דף התווים של השיר כתב וילנסקי הקדשה מרגשת לשושנה: 'כלניות – לשושנה. את נעשית חלק בלתי נפרד של השיר. לעולם לא אשכח את התקופה הנהדרת הזאת. משה וילנסקי. 19.4.1946'".