בדבר אחד התנחמו הערבים ביום רביעי בבוקר, עת התעוררו למשמע הפצצה החדשה שהנחית דונלד טראמפ על ראשם. כי נשיא ארצות הברית חיזק את המגמה שבה התחיל יחיא סינוואר. המניעים אחרים וגם האמצעים, אבל המגמה היא אחת - להחזיר את הסוגיה הפלסטינית למרכז השולחן.
עד אותה שבת שחורה לא חשב איש ברצינות על פתרון עבורם. לא האמריקאים, לא הציבור בישראל, ודאי לא הממשלה. בא הטבח והחזיר את הנושא הפלסטיני לסדר היום העולמי. עתה מגיע טראמפ וגם מציע פתרונות. טובים או גרועים, זאת שאלה אחרת. העיקר שגם הוא מבין עד כמה הבעיה בוערת. ולא רק זאת, אלא גם דיבר באמפתיה ודאגה על אוכלוסיית עזה.
בארמונות המלוכה בריאד, בקהיר וברבת עמון שוררת מבוכה רבה ביומיים האחרונים. הבעיה עם טראמפ, אמר לי דיפלומט ערבי בבוקרו של יום רביעי, שאצלו אין ארגז כלים מוסדר או תוכנית סדורה ומשכנעת. על כן לא שמענו מפיו תוכנית אלא רעיונות כלליים. ועכשיו לך תבנה מדינה.
דברים ברוח זו ישמיע מלך ירדן עבדאללה השני לטראמפ בפגישתם ביום שלישי הבא בבית הלבן. כמוהו גם נשיא מצרים סיסי, שיגיע אליו שבוע אחר כך. הם ישאלו אותו, למשל, היכן בכוונתו ליישב מיליון וחצי עזתים. כיצד תקלוט אותם ירדן, למשל, מדינה שכלכלתה מעורערת ורוב אוכלוסייתה פליטים. מצרים נהנית אומנם משטחים פנויים למכביר, אבל מדוע שתקלוט מאות אלפי פליטים לשטחה בעקבות מלחמה שאיננה שלה? פליטים זה צרות, וגם אם יובטחו להם מיליארדי דולרים בתמורה, הסכנה העתידית שהם טומנים עבור מצרים גדולה ומאיימת.
סיסי גם ינופף לטראמפ בנורת אזהרה. אדוני, הוא יגיד לו, האם תרצה להיות הנשיא האמריקאי שחיסל את הבעיה הפלסטינית? בראייתם של המצרים, פלסטין כבר עתה מחולקת בין עזה לגדה המערבית. פזורה נוספת תהרוס את הרצף המדינתי ותחסל את סיכוייהם להקמת מדינה עצמאית.
השלום ייצא מקפריסין
גם לסאמר סינג'ילאווי, כמו לטראמפ, יש הצעה לפתרון. סינג'ילאווי, איש עסקים ופעיל הפת"ח ממזרח ירושלים, עסוק בימים אלה בוועידת פסגה משלו. ביום שלישי הקרוב יתכנסו בלרנקה יותר ממאה ישראלים ופלסטינים כדי להשיק יוזמת שלום. את הצד הישראלי מייצג ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. את הפלסטיני נאסר אל־קדווה, דיפלומט בכיר לשעבר, בן דודו של יאסר ערפאת. הוזמנו נציגים מכל המגזרים הנוגעים בדבר. עיתונאים, מעצבי דעת קהל, אנשי עסקים ופעילים חברתיים.
כבר שנתיים כמעט עובד סינג'ילאווי על היוזמה ביחד עם שני האדונים הנכבדים. יוזמתם מבוססת על תוכנית השלום שהציג אולמרט לאבו מאזן בעת שכיהן כראש ממשלה, שאותה דחה אבו מאזן. היא מבוססת על עקרון שתי המדינות, וכוללת שינויים קלים וחילופי שטחים. ירושלים תהיה בירת שתי המדינות.
השבוע נפגשתי איתו בתל אביב, ביתו השני בשנתיים האחרונות. הבשורה שהוא מניח בפנינו איננה "תוכנית שלום" במובן המקובל, עם מפות, פתרונות ביטחוניים ושאלות ליבה. סינג'ילאווי סבור כי לפני שידברו על הביצוע, ישראלים ופלסטינים צריכים ללמוד שפה חדשה. לשפה שלו יש הגדרות מעניינות ומילון משלה. ויש בה תקווה.
"אני לא רשאי לכעוס על ישראלים. כולנו קורבנות של הסכסוך", הוא אומר. "אנחנו הרגנו אתכם, ואתם הרגתם בנו". גם על בן גביר אינך כועס? "לא", הוא ענה. "אני לא מכבד אותו, אבל מבין שהוא תוצר של הסכסוך. האווירה יצרה אותו. גם אצלנו יש כאלה".
הוא סבור כי הפלסטינים צריכים להרפות מן הלחץ הכבד על ישראל. לחץ אלים מצד אחד, ודיפלומטי מצד שני, נועלים את הישראלים בפני כל פתרון. "הישראלים רוצים ביטחון. 70% מכם לא יתקדמו בתהליך אם לא יקבלו אותו.
הפלסטינים חושבים שהדיבור על ביטחון הוא תעמולה, כי ישראל חזקה מאוד. מאמינים כי לישראל יש אידיאולוגיה להשליך אותם לים. אני אומר שהאויב שלי איננו הישראלים, אלא הפחד בלב שלהם. הם לא מגיבים טוב ללחץ. כדי שנוכל לבנות משהו יחד, אני לא צריך להוסיף לחץ עליכם, אלא להפך, להרפות ממנו".
צל השואה, הוא קורא לזה, ומודע היטב לקיומו. בתמורה להפחתת הלחץ האלים, הוא אומר, ישראל תצטרך לתת לפלסטינים מה שהם זקוקים לו יותר מכל, וזה חופש. "אפשר לספק לכם ביטחון מלא ולקבל מכם חופש מלא. אבל לבנות את זה צעד־צעד. צריך אסטרטגיה פלסטינית שתשים את הביטחון של הישראלים בחזית. לא מתוך האינטרס שלכם אלא שלנו. אם נספק להם ביטחון, נוכל להתקדם איתם. ואתם במקביל צריכים לבנות אסטרטגיה שתשים את הכבוד של הפלסטיני בבסיס שלה, את החופש שלו, את הזכות האינדיווידואלית והלאומית. כל זה מתוך אינטרס ישראלי, לא מתוך צדקה".
הלחץ הדיפלומטי הוא אחד מקלפי הניצחון של אבו מאזן על ישראל. בעזרתו הוא הביא את האו"ם לתמוך במדינה פלסטינית ולאחרונה אף גייס את בית המשפט בהאג. סינג'ילאווי סבור כי השפעת הלחץ הזה על ישראל שלילית.
"קיבלנו הכרה עולמית בפלסטין, אבל מה זה שווה לי, אם המדינה הכי חשובה לא מכירה בי? אם הייתי ראש הממשלה שלנו, מתוך 150 שגרירויות של הרשות הפלסטינית בעולם, הייתי סוגר 140. במקומן הייתי פותח משרדי קישור פלסטיניים בערים בישראל, שידברו עם הישראלים. אני צריך להכיר בזכות ההיסטורית של היהודים כאן. הרי הם היו פה אלפי שנים. שאני אגיד לך שאין לך שורשים פה? מה אשיג בזה? רק תזכרו שלא הייתם פה לבד. גם אם לא היינו אלפי שנים, עכשיו אנחנו פה".
משום כך, ברור מדוע הוא רואה ב־7 באוקטובר אסון גם עבורם. "תסתכל עלינו, הפלסטינים. בכל אנחנו חלשים מישראל. הדבר היחידי שבו אנחנו חזקים ממנה, הוא הטענה המוסרית. וגם את זה איבדנו באותה שבת. אני לא רוצה שהמדינה הפלסטינית תקום על גופות של ילדים ישראלים. מדינה כזו - עדיף בלעדיה".
"התפקיד שלי הוא לתקן בתוך הבית שלי", הוא המשיך, "ברגע שישראלים יראו שאני מתקן, הם יתחילו לתקן בתוכם. ואם אני ארגיש את הכאב שלהם, הם יחושו את שלי. כולם רואים בו סכסוך מורכב, אבל זה סכסוך פשוט וגם די טיפש".
הוא טוען כי אפילו בעיית מזרח ירושלים ושאלת גושי ההתנחלויות פתירות. יהיו חילופי שטחים בשיעור 4%. "הסכסוך הזה אינו תקוע בגלל ירושלים או הגבולות, אלא בגלל מחסומים פסיכולוגיים. אחד מן הצדדים כבר יכול להתחיל בשינוי. אני חושב שאלה צריכים להיות אנחנו, כי אנחנו יותר בלחץ. אתם יכולים לחיות ככה עוד 75 שנה. אנחנו לא יכולים, עם שני מיליון עזתים באוהלים".
שלשום חזרתי אליו שנית בעקבות פסגת טראמפ־נתניהו בבית הלבן. סינג'ילאווי היה טרוד בהכנות לאירוע השלום בלרנקה. הוא העריך שהתוכנית לא תצא לפועל, אבל עד שיבין הממשל האמריקאי שהיא בלתי ישימה, ילך זמן רב לאיבוד, ואת המחיר ישלמו תושבי עזה. "חשוב מאוד", הוא סיכם, "לשמוע את טראמפ ולדבר עם הממשל שלו. צריך לאתגר את המדיניות שלו, אבל להבין שמחכים ימים קשים לכולנו".
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל