כמה מחבריי הטובים ביותר הם תסריטאים, ועל כן אני מוסמך בעיני עצמי לומר כי אף תסריטאי לא היה יכול לכתוב דרמה כמו זו שהתגלתה השבוע בפרשה המכונה "קטארגייט". יועצים שעבדו בלשכת ראש ממשלת ישראל, כך על פי החשדות, נשכרו בידי גורמי ממשל קטאריים כדי לעורר מתיחות ביטחונית בינינו לבין מצרים.
הפרסומים לימדו כי ישראלים מהמעגל הקרוב לראש הממשלה נשכרו בידי ממשלה ערבית, התומכת באויבינו, כדי לערער את יחסינו, היציבים בדרך כלל, עם המדינה הערבית הגדולה ביותר. עלילה מהסוג הזה מתאימה יותר לסרטי ביון ולא למציאות של ימינו. צריך לקרוא שוב כדי להאמין.
אם הדברים בכל זאת נכונים, אפשר בהחלט כי שיחה כזו התקיימה: עיתונאי ישראלי מתקשר לאחד החשודים, משוחח עימו כעניין של יומיום, וגובה ממנו מידע או תובנה כלשהי בתחום המדיני. העיתונאי משוכנע שהוא מדבר עם גורם בלשכת נתניהו המייצג את עמדות ממשלת ישראל. בסיום שיחתם מפרסם העיתונאי דברים שקיבל מפי אותו מקור, תחת הייחוס "גורם מדיני בירושלים".
אבל אוי לבושה. בן שיחו אומנם ישראלי למהדרין ואף עובד בלשכת ראש הממשלה, אבל הוא פעל, בלא ידיעת העיתונאי, כשליח של ממשלה ערבית התומכת בחמאס. כתוצאה מכך מידע או מסר שהקטארים רצו להנחיל מצא דרכו לעיתונות הישראלית, וממנה אולי גם לתקשורת הערבית והמערבית. כל זאת, אחרי שהוכשר כפריט שבא ממקורות ישראליים.
אם הקטארים אכן הצליחו לגייס לשירותם אנשים מסביבת ראש הממשלה, זה הישג מרשים. לא חשוב לאיזו מטרה קירבו אותם, ומהו טיב ההתקשרות ביניהם. הבעיה במקרה הזה איננה הקטארים, כי הם עשו את המוטל עליהם, לשיטתם. הבעיה היא במי שנרדם בשמירה.
סירבו לאכול את הלוקש
הפרשה הזו התפוצצה בתום כמה חודשים שבהם התפרסמו ברשתות החברתיות ידיעות עלומות שֵם שמקורן אצלנו. הידיעות הללו לימדו כי צבא מצרים עיבה את כוחותיו בסיני כדי לתקוף את ישראל. לפי החשדות, המסרים הושתלו בתקשורת הישראלית כדי לעורר מתיחות בין קהיר לירושלים, שמטרתה להרחיק את המצרים מהתיווך ולהותיר את הקטארים כמדינה הערבית היחידה.
אם אכן יזמו הקטארים קמפיין נסתר להעכרת היחסים בין קהיר לירושלים, הרי שהוא נוהל בחובבנות רבה. קבלני הביצוע, יהיו אשר יהיו, הצליחו לרתום לקמפיין עיתונאים ובלוגרים מהשוליים בלבד, וההשפעה המקווה לא הושגה. כל זאת כי מערכת הביטחון בישראל, שהייתה אמורה להגיב בעצבנות ולהטיף לדרג המדיני כי פני המצרים למלחמה, לא אכלה את הלוקש. ספק אם הייתה נופלת בפח, גם אם היה הקמפיין נמשך עוד כמה חודשים.
הקטארים, אם נכונים החשדות שהתפרסמו השבוע, יזמו את המהלך כדי לגרום לישראל למאוס במצרים ולהטיל וטו על השתתפותם במשא ומתן. בנטרולה של מצרים הייתה נותרת קטאר המדינה הערבית היחידה במנגנון התיווך. כך הייתה זוכה בכל האשראי. היא הייתה מחזקת עוד יותר את יחסיה עם ארה"ב ומתגלה שוב כידידתם הטובה ביותר של תושבי עזה. שני הישגים אלה היו עשויים להבטיח להם דריסת רגל ברצועה ביום שאחרי, בהיותם משקיעים במפעל השיקום ובעלי השפעה ומעמד מדיני.
אויבה הגדול ביותר של המזימה היה ההיגיון. כדי לצאת למהלך תוקפני נגד ישראל, מצרים צריכה אינטרס עליון. נכון להיום, אין לה סיבה לכך וגם לא תועלת. גם הסיכוי להצליח קלוש. ישראל מצויה בשיא יכולותיה הצבאיות, אחרי שהביסה את חיזבאללה ואת חמאס. היא זוכה לגיבוי מוחלט מהאמריקאים – בכסף, בנשק מתקדם ובתמיכה מדינית. צריך להיות טיפש כדי לצאת למלחמה בימים אלה נגד הברית הצבאית הזו.
אפשר כי המידע שהתפרסם בפרשה הוא חלקי, וכי הקטארים הניחו בידי קבלני הביצוע שלהם דרישות נוספות שלא פורסמו. בינתיים טוב לדעת כי הישראלים, שרכשו מוניטין של יצרני נשק מתקדם, מאבטחים, מפרקי מוקשים ופה ושם גם רוצחים שכירים, הוסיפו לסל היצוא שלהם מקצוע חדש, בלתי קטלני אבל מתוחכם במיוחד - שירותי השפעה בע"מ.
סוכני השפעה וריגול נגדי
אם נכונים החשדות ועיתונאים ישראלים נפלו בפח שטמנו להם יועצי תקשורת ממולחים, אין כמו שערוריות כאלה כדי לפרנס את העיתונות. מדובר בעלילת ריגול כמו בימיה הטובים של המלחמה הקרה. שימוש בסוכני השפעה, שתילה של ידיעות בדויות ומאמצי סיכול נגדי.
עמיתתי קסניה סבטלובה, עיתונאית לשעבר וכיום חוקרת המתמחה במדינות ערב, התייחסה השבוע להשפעת הגילויים בפרשה על יחסינו עם המצרים. קסניה כתבה בחשבונה בטוויטר כי אין עוד מדינה ערבית השנואה על המצרים כמו קטאר. והנה, פתע מתברר כי יועצים בלשכת נתניהו משרתים אותה כדי לפגוע במצרים. במבט משם, היא כותבת, ישראל עשתה יד אחת נגד מצרים עם תומכי האחים המוסלמים. "מדובר בפגיעה מטורפת באינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל, בערעור של יחסים רגישים מאוד".
אכן, החשדות הללו הוסיפו משקל מסוים למתיחות הקיימת ממילא ביחסים עם מצרים, ובכוחם היה לדרדר אותם עוד יותר. על כן, החקירה היא ביטחונית ולא פלילית. עיתוני מצרים עסקו בפרסומים מישראל והעלו תמיהות בנוגע למקורם. איש בקהיר לא ידע, עד לימים אלה, כי היה מדובר במלכודת שטמנו להם אויביהם בדוחא. אבל יש לדעת כי היחסים עם מצרים אינם מתקיימים רק בתקשורת או ברשתות החברתיות. שני הצדדים מצויים במגעים הדוקים הרחק מאור הזרקורים. קצינים מפה ומשם, בצבא ובמנגנוני המודיעין, מדברים אלה עם אלה על בסיס יומי, ושם נהוג ללבן בעיות מסוג זה.
המצרים עוקבים בהתמדה אחר ההתפתחויות בחקירה. כמו הציבור בישראל גם הם מבחינים כי המזימה סוכלה, וכי רשויות הביטחון כאן נחושות למצות את החקירה ולא לטייחה. גילויים אלה כבר עשו את שלהם, ותרמו בימים האחרונים להפחתת המתיחות.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]