1. "מה אתם רוצים? זה מה שקבע בן־גוריון". נתעלם לרגע מהעובדה שדוד בן־גוריון הוא לא משה רבנו, ונניח אפילו שניתן להשוות, אז משה רבנו הוריש לעם ישראל תורה מסיני, ודוד בן־גוריון לא הוריש חוקה. זו טענה מטעה. בשנת 1951 בן־גוריון, לפי בקשתו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ (״החזון איש״), העניק פטור ל־400 תלמידי ישיבות. המטרה הייתה לשקם את עולם התורה, שספג מכה אנושה בשואה באירופה, כך שאת החלטתו של ראש הממשלה הראשון והאגדי ניתן להגדיר כהוראת שעה, כהסדר לשנים מספר, גג לתקופה של שנות דור. לא ל־74 שנה והלאה.
אבל קודם ניכנס לפרופורציות. ב־1951 האוכלוסייה היהודית בישראל מנתה 1,400,000 איש. נכון לשנת 2024 מתגוררים בישראל 7,250,000 יהודים. כל מי שלמד לימודי ליבה מסוגל לפתור משוואה פשוטה. התוצאה, לפי הנוסחה של בן־גוריון, היא שמדינת ישראל הייתה אמורה להעניק היום קצת יותר מ־2,000 פטורים מדי שנה. בפועל, כ־8,000 בני מחזור אינם מתגייסים מדי שנה במגזר החרדי.
וגם: הפטור שהעניק בן־גוריון נקבע בעיקרון לפי כישורים ולא לפי קשרים. הכוונה המקורית הייתה להעניק פטור למוכשרים, לעילויים ולאו דווקא לספק שחרור גורף לכל מי שמשתייך למגזר.
2. "קהילות יהודיות לדורותיהן מימים ימימה תמכו בבחורי ישיבות ובאברכים". לא ולא. הקהילות במזרח אירופה תמכו בתלמידי ישיבות במשך תקופה מוגבלת. אחרי החתונה, מי שתמך בתלמיד ישיבה נשוי (״אברך״) היה בדרך כלל החותן, ואף הוא פרנס את החתן במשך כמה שנים בלבד. הקהילה נהגה לתמוך לאורך זמן אך ורק בעילויים, על מנת לגדל רבנים ופרשנים. ״חברת לומדים״ שבה מרבית הגברים לומדים בישיבות כל ימי חייהם היא עיוות שנולד במאה ה־20 ביוזמת המנהיג הרוחני הליטאי מהפרק הקודם, הרב קרליץ. זאת ועוד, הקהילה תמכה בתלמידי הישיבות שלה ולא בתלמידי ישיבות/אברכים של קהילה אחרת, זרה ורחוקה.
3. ״זהו עיקרון זבולון ויששכר. החרדים לומדים תורה במקום החילונים ומתפללים בשבילם". כשמשה גפני, שיושב זה שנות דור על הברז כיו״ר ועדת הכספים של הכנסת, משמיע את חזונו - ״חצי העם ילמד תורה וחצי העם ישרת בצבא (ויעבוד)״ - הוא מבקש לכפות על החברה בישראל את ההסכם שמקורו במדרש בראשית רבה ולפיו ״זבולון לחוף הים ישכון״, יספק פרנסה, ויששכר ילמד תורה. רק שהמודל הקלאסי הוא מרצון ולא בכפייה. ואצלנו, ראשי המגזר החרדי כופים את ההסדר על שאר המגזרים.
זאת ועוד: בבתי הכנסת ובישיבות החרדיות לא מתפללים לשלום מדינת ישראל ולשלום חיילי צה״ל. במערכת החינוך החרדית שהמדינה מממנת, מחנכים את התלמידים לשנוא את המדינה, להתנכר לסמליה, להתנזר מימי האבל שלה. השבוע נענשה תלמידת בית ספר לחסידי גור בת״א על כך שהעזה לעמוד בצפירה ביום השואה. שר החינוך החריש. למה שזבולון יפרנס את יששכר, ששונא אותו ומסית נגדו?
זאת ועוד: מי צריך את יששכר החרדי, כשישנו המגזר הסרוג שמשלב לימוד תורה עם שירות בצה״ל ושותפות פעילה בשוק העבודה?
4. ״זה חשוב בשביל הדמוגרפיה. במשפחות החרדיות הילודה הכי גבוהה, החרדים מגדילים את האוכלוסייה היהודית״. אה באמת? מישהו מנסה לטעון שעל גבר חרדי צריך לשמור בצמר גפן, שלא יעבוד ושלא יתגייס כדי שיוכל לעשות ילדים?
5, ״מה נטפלתם דווקא לחרדים? גם הערבים לא מתגייסים״. רגע, מה אמרתם בסעיף הקודם על ילודה יהודית? תחליטו, חברים יקרים, החרדים הם יהודים או מיעוט לא יהודי שדינו כדין המיעוט הערבי? וגם, אתם באמת משתוקקים לחלק נשק צה״לי לעשרות אלפי צעירים מוסלמים?
6. ״חרדים לא יכולים להתגייס, כי הצבא לא ערוך לאפשר להם לשמור על אורח חייהם״. תת־סעיף 26 לסעיף 26 בחוק שירות בצה״ל קובע כי צה״ל ידאג לאפשר למתגייס לשמור על אורח חייו. במה מדובר? בשמירת אורח חיים ברמה אישית. מכאן, נוכח זקן לחייל דתי. צה״ל ערוך לספק לחייל חרדי אוכל בכשרות בד״ץ. אבל צבא לא אמור לשחזר עבור חייל נהלים חברתיים של חסידי גור או של שכונה בסביון.
7. ״זאת לא הבעיה הכי בוערת. ישראל במלחמה, נפתור את הבעיה הזאת בזמנים שקטים יותר״. המנגינה הזאת זכורה לי מינואר 1988, אז ירדתי מכבש המטוס בנמל התעופה בן־גוריון. עם השנים גיליתי כי השמיעו אותה גם קודם. זאת המסורת הלאומית הישראלית - לגלגל לעתיד פתרון בעיה שמעוררת מחלוקת. עד שמלחמת חרבות הברזל לחצה אותנו אל הקיר. אם לא עכשיו, כשצה״ל זקוק נואשות לכוח אדם, אימתי?
8. ״אפשר לפתור את הבעיה רק בהסכמה ובהידברות. כל הניסיונות ללכת ב'דווקא' גורמים לחרדים להסתגר ולהתנגד. אין דרך אחרת״.
הכוונה בטענה זו היא להאצלת סמכויות. מדינת ישראל לא מתנהלת ישירות מול צעיר חרדי אלא מתקשרת איתו באמצעות ראשי הקהילה, כמו היה אזרח של מדינה אחרת. לא צה״ל יגייס צעירים חרדים, הממשלה תקבע את המכסות, והנהגת האוטונומיה החרדית תחליט מיהם חברי הקהילה שייכללו במכסה בכל שנה ושנה, כמו הייתה מדינת ישראל רוסיה הצארית או האימפריה האוסטרו־הונגרית.
לא זו בלבד שמדובר בגישה אנטי־ציונית צורמת, ל״הידברות״ שכזו אין ולא היה שום סיכוי, משום שמטרתם המשותפת של הפלגים החרדיים היא לשמר את המצב הקיים ולהחזיק את הצעירים שלהם בכוח בתוך הגטו שממשלות ישראל אפשרו להקים. ברור שקיימת דרך אחרת: אין צורך לגרור עריקים בכוח מביתם. על המדינה לסגור את הברז ולהפסיק לממן מוסדות אנטי־ציוניים, לשלם מלגות ולהעניק הטבות לאברכים שלא התגייסו. אם אין קמח, בתוך מספר שנים גם לא תהיה השתמטות.
9. ״למה דווקא עכשיו? זאת המצאה בשביל להפיל את הממשלה״. על קצה המזלג: העיקרון ״תורתם אומנותם״, שמאפשר לחרדים צעירים לא להתגייס עוגן בחקיקה ב־1958. ב־1975 הגביל בג״ץ את מכסת הפטורים ל־800 לשנה. המהפך חל עם המהפך: עלייתו של מנחם בגין לשלטון ב־1977 שמה קץ לשליטה הבלעדית של מפא״י ההיסטורית והפכה את החרדים ללשון המאזניים ביריבות המתמדת בין הליכוד לעבודה. בגין הקים קואליציה שנשענה על אגודת ישראל, ומאז כל ראש ממשלה, יצחק שמיר כשמעון פרס, יצחק רבין כבנימין נתניהו, שילם אתנן לסיעות החרדיות בתמורה לשלטון.
ב־1998 קבע בג״ץ שההסדר ״תורתם אומנותם״ אינו חוקי. הפוליטיקאים, איך לא, הקימו ועדה נוספת – ועדת טל, וב־2002 הכנסת אישרה הצעת חוק בהתאם להמלצות הוועדה. חוק טל היה סוג של סחבת שנועדה לאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אגדה עירונית מספרת כי החוק עודד צעירים חרדים לצאת לשוק העבודה, אך לא היא: מי שעודד אותם היה שר האוצר נתניהו, שבשנת 2003 קיצץ את קצבאות הילדים. ב־2012 בג״ץ קיבל את העתירות נגד החוק, והשופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה סרוגה, ציטט את הפסוק המפורסם: ״ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן: האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?״.
מאז העבירו ממשלות נתניהו הצעות חוק שהן הוראת שעה, על מנת לשמר את המצב. טלאי על טלאי. בקיץ 2024 מרוב הטלאים נקרע הבגד: בג״ץ קיבל את העתירות בסוגיית אי־גיוס החרדים וקבע כי על הכנסת לחוקק חוק קבוע.
למה התקבלה החלטת בג״ץ בסוגיה שמעוררת בעיה פוליטית חמורה, בעידן ממשלת נתניהו? אולי משום שמאז 2009 כל הממשלות, להוציא פרק זמן של שנה וכמה חודשים, היו ממשלות נתניהו? ולו התקבלה ההחלטה ב־2018 או ב־2015 או ב־2011, גם אז תומכי נתניהו היו טוענים כי מדובר בקשר נגדו?
אבל כן, נפל דבר בישראל. אלמלא המלחמה, ייתכן שהחברה הישראלית הייתה מאפשרת למערכת הפוליטית להמשיך לדחות ולסחוב. קרה מה שקרה, וההתנגדות למציאות הצורמת שבה הצבא חוזר ומגייס מילואים שוב ושוב ומאריך את שירות הסדיר, כשהצעירים והגברים במגזר החרדי ממשיכים להשתמט והמדינה מתגמלת אותם על השתמטותם, חוצה מפלגות ומחנות. הגיעו מים עד נפש.
10. ״גם ליברמן, לפיד וגנץ/איזנקוט וגם בנט, שתכף יבוא, ימשיכו לתמוך באי־גיוס החרדים ולממן עשרות אלפי אברכים תמורת שלטון״.
לא, הם לא. איך אני יודעת? התשובה פשוטה: מאז המשבר הפוליטי ב־2019, כשנתניהו הקים את הגוש ליכוד־חרדים־חרד״ל, הסיעות החרדיות איבדו את מעמד לשון המאזניים. הגבול בין שני צידי המתרס הפוליטי עבר פעם בקו הירוק, היום הוא עובר בקו השחור. העימות הצפוי בבחירות הוא לא בין נתניהו ויאיר גולן, הוא בין הליכוד-בן גביר לליברמן ובנט. הוויכוח אינו מדיני, הוא מתמקד באופי המדינה. וכאן החרדים כבר לא לשון המאזניים, הם הנושא.
אה, כן. היה גם מיתוס נוסף שקבע כי ישראל יכולה להסתפק בצבא קטן וחכם אז אין צורך בגיוס חרדים. עד שבא יחיא סנוואר, נחלתו גיהינום, והקריס את הטענה ההזויה. עד כאן.