בתגובה לידיעה על שחרור החטוף עידן אלכסנדר, הודיעה לשכת ראש הממשלה שאנחנו לא היינו צד בהסכם ולא נדרשו שום שחרורים או ויתורים מהצד שלנו. זה נכון פורמלית, אבל זו לא התמונה המלאה.
לכאורה ישנן לאחרונה מספר התרחשויות שאין ביניהן קשר ישיר. מה הקשר בין שחרור החטוף עִדן אלכסנדר בעזה, לבין הפסקת התקיפות האמריקאיות נגד החות'ים בתימן? חמאס והחות'ים הם חלק מאותו ציר פרו-איראני.
על פני השטח, חמאס הודיע לקטאר ולמצרים שהוא משחרר את עידן "כמחווה הומניטרית". בפועל, זו הזדמנות פז
- שיחות ישירות עם האמריקאים
- דיל שנרקם מעל ראשה של ישראל
- מסר ברור: ישראל לא רלוונטית – אפשר לעקוף אותה ולסגור דברים מעל ראשה.
כשחמאס משחרר חטוף אמריקאי בלי לבקש שום דבר מישראל, זה לא אלטרואיזם – זה חלק מעסקה שקטה, שמתרחשת לא דרך ירושלים, אלא ישירות בין חמאס לגורמים אמריקאיים דרך מצרים או קטאר.
לא סתם המהלך הזה מתרחש בסמוך להפסקה זמנית של תקיפות אמריקאיות בתימן. זו לא עסקה אחת – זו חבילה של איתותים הדדיים שמשרתים את כל השחקנים באזור, בלי שישראל בכלל תוזמן לשולחן.
חמאס משחרר את עִדן אלכסנדר כמחווה "הומניטרית", והחות'ים מפסיקים זמנית את התקיפות על ספינות – בתמורה לכך שארה"ב תפסיק את התקיפות בתימן, תמתן את הלחץ על עזה, ותשדר שהיא מוכנה לעסקאות עקיפות מול ציר איראן.
התירוץ? עידן הוא אזרח אמריקאי, צעיר, לא לוחם – שחרור שקל "למכור" כהומניטרי. אבל בפועל, זה שחרור שמייצר רעש תודעתי – בלי לוותר על נכס משמעותי. על פניו – ישראל קיבלה חטוף בלי לשלם עליו. בפועל – מישהו אחר שילם, ואנחנו לא הוזמנו לחדר.