בריאיון על בעלה המנוח, המיליארדר שלדון אדלסון, סיפרה אלמנתו מרים על הנוהג שלו לסגור עסקאות באופן שגם הצד השני ייצא מרוצה. ההנמקה שנתן הייתה שבאופן זה יש יותר מוטיבציה לצד השני לקיים את ההסכם, וכי הדבר יוצר אווירה טובה יותר ואולי גם סולל את הדרך לעסקאות עתידיות.
כשמדובר בג'ונגל הכלכלי הכוחני, שבו חל בעיקר הכלל "החזק גובר", התנהלות מעין זו עשויה לעורר תמיהה – שמהר מאוד מתחלפת בהערכה לנוכח ביטוי חכם של חשיבה לטווח ארוך במקום התרכזות במקסום רווחים בטווח הקצר.
ההבנה שלפיה אתה לא חי לבד ושהחיים הם יותר מרגע אחד, היא הבסיס לכלל הזהב בחברה האנושית: חיה ותן לחיות. במרכז לקידום ההגינות בישראל אנו מכנים זאת "התנהגות הוגנת" – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות.
ואכן הגינות אינה רק ערך ראוי ונעלה. במחשבה כוללת ולטווח ארוך, היא משרתת גם את האינטרס האמיתי שלנו. משום כך, "מי שחושב – מתחשב". מי שחושב טוב יותר על הדרך שבה ישיג את מטרתו, מגיע למסקנה שעליו לנהוג באופן המתחשב גם בזולתו.
ומכאן לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולמסעו האחרון במזה"ת. טראמפ, איש עסקים מצליח, הפחיד רבים כשהגיע בשנית לבית הלבן. באיומים שפיזר עוד קודם לכניסתו לתפקיד ובהחלטותיו בשבועות הראשונים לכהונתו, הכניס את העולם כולו לכוננות ספיגה. הוא התנקם באנשי הממסד שלא תמכו בו במהלך מערכת הבחירות, גירש אלפי מהגרים מארה"ב, הודיע על כוונתו לספח את גרינלנד ואולי גם את קנדה, והטיל מכסים גבוהים על היבוא ממדינות העולם.
סגנונו הכוחני שידר שארה"ב עומדת לכפות באופן חד־צדדי את רצונה ואת האינטרסים שלה על מדינות רבות. איני יודע אם באמת התכוון לכך, או שהייתה זו בחירה מודעת ומכוונת בסגנון ההפחדה כדי לנהל מו"מ מעמדה עדיפה.
ההמשך, לעומת זאת, התגלה כמשהו שונה לחלוטין. במהלך סיורו בעולם הצליח טראמפ להגיע להסכמים מוצלחים מאוד. ההסכמים היו טובים הן לארה"ב והן למדינות האחרות, ומה שלא פחות חשוב, האווירה סביב הדיונים הייתה של הרעפת כבוד הדדית ושל הפגנת ידידות, שהשאירו את הצופים במחזה המרשים בתחושה שאולי העולם הקר והמנוכר שאנו מכירים מתחיל לשנות את פניו.
לא הייתי מציע להיסחף עד כדי כך, אבל בהחלט ראוי לבחון מה ניתן ללמוד מדרך התנהלות שכזו, בוודאי בהשוואה לאופן שבו העולם התנהל ועדיין מתנהל במקומות רבים על פני הכדור.
לצאת פראייר
בשירה "יותר" (מילים: יהונתן גפן, לחן: יצחק קלפטר), שרה הזמרת עדנה לב: "יותר אהבה, יותר הקשבה, יותר אמונה בין אדם לאדם, יותר שלום, יותר תקווה, פחות קנאה ושנאת אדם". בשונה מההגדרה האינטואיטיבית של המושג "חופש" – "לעשות כל שברצונך" – הרי שבמסגרות אנושיות ההגדרה כוללת מרכיב נוסף המבטיח שהחופש יהיה מנת חלקם של כולם ולא של החזקים בלבד. הגדרת החופש היא "לעשות כל שברצונך מבלי לפגוע באחר".
זהו הסוד הפשוט, אך החשוב, להשגת הרמוניה בין בני אדם השונים זה מזה באופיים, באמונתם, ברצונותיהם ובמנהגיהם, החולקים ביחד מרחב משותף אחד. אסור להתמקד בעצמך בלבד, וצריך להתחשב בשותפיך למרחב המחיה – במשפחה, במקום העבודה, במדינה או בעולם. אם נזניח את הצורך בהתחשבות בזולת, יזכיר לנו אותו זולת את קיומו ואת רצונו השונה על ידי התנגדות לתוכניותינו ואולי אף בפגיעה בנו. התמקדות רק במה שאנו רוצים במקום בפתרון שעשוי להיטיב גם עם הצד האחר, היא הסתכלות חד־צדדית על המצב, באופן שמצמצם מאוד את האפשרות להגיע למציאת מוצא לסכסוכים.
בעולם היחסים הבינלאומיים מנסים המדינאים להחליף את הקונפליקטים, הכיבושים והמלחמות – במדיניות של כבוד, התחשבות והסכמים. המסע במזה"ת של נשיא ארה"ב הוא המחשה טובה למגמה זו. יש למדינות העולם עוד דרך ארוכה לעשות בכיוון זה, כפי שמוכיחות בין היתר המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון, אבל זוהי המגמה, וזו מגמה ברוכה.
ומה באשר לעולם החברתי והבין־אישי? מה באשר לפוליטיקה הפנימית אצלנו? דומה שאין צורך להזכיר את השסע החברתי המאפיין את הנעשה בישראל לפני ואחרי 7 באוקטובר. אין גם צורך להזכיר מה הן השלכותיו. האינטרס של כולנו דורש מעבר מחשיבה אנוכית וחד־ממדית - להתנהלות של הגינות, התחשבות ובניית קשרים בין כל חלקי הציבור. זה לא רק ערך, זהו בפירוש צורך קיומי.
האם מה שמניע אותנו הוא עדיין הפחד הישן להיחשב "פראיירים", אם לא נעמוד על שלנו באופן תקיף וכוחני? קחו את טראמפ כמשל: נשיא ארה"ב כלל לא התגלה כפראייר, ואולי אפילו התקדם צעד נוסף לקראת מטרתו – קבלת פרס נובל לשלום. לנו יספיק שלום הבית גם בלי פרס נובל, והדבר תלוי לגמרי בנו.
הכותב הינו מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל